סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996 מסדיר את הדרישות שרק בהתקיים כולן יהיה זכאי מתווך נדל"ן לדמי תיווך בעסקת מקרקעין, ואלו הדרישות: א. המתווך הינו בעל רישיון בתוקף; ב. המתווך החתים את מזמין שירותי התיווך על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין; ו-ג. המתווך הינו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
בעוד שתי הדרישות הראשונות הינן טכניות במהותן הניתנות לברור מהיר וקל בסיומו תיתכנה רק שני מצבי עולם, או שהן מתקיימות או לאו, הדרישה השלישית הינו מבחן איכותי הנתון לפרשנות העובדות והנסיבות. רוב המחלוקות בין מתווכחים ומזמיני שירותי תיווך מתמקדים בדרישה זו והאם אכן היה המתווך ה"גורם היעיל".
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לבחון את היות המתווך ה"גורם היעיל" במספר היבטים שונים, כגון היבט הצדדים לעסקה, היבט תוכן העסקה והיבט הזמן ועל פי הם להמשיך ולבחון האם המתווך הינו אכן הגורם היעיל. במקום שאכן כך, הרי שתיווך טוב מוצלח ויעיל וודאי שווה דמי תיווך ראויים למזמין התיווך.
הנכם מוזמנים לקרוא כתבה שפורסמה בסוף השבוע האחרון בעיתון דה-מרקר:
מאמר דה מרקר 15.1.16 – דמי תיווך – הגורם היעיל
