עקרונות היסוד בדיני החברות הינם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ועיקרון הגבלת האחריות של בעלי המניות בחברה בעירבון מוגבל (בע"מ). דיני החברות קובעים, כי רק במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן פסול, לשם ניצול לרעה, יהיה ניתן משיקולי צדק, לבצע 'הרמת מסך' כלומר "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חובות של החברה לבעלי המניות בה כך שבעלי המניות יעמדו באופן אישי מול בעל דינה של החברה.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ מבהיר שוב בית המשפט העליון כי דיני החברות לרבות דיני הרמת מסך ההתאגדות חלים על בתי הדין לעבודה, אך אלו יותאמו למאפייניו הייחודיים של משפט העבודה. בכל הנוגע להרמת מסך וייחוס חובות החברה המעבידה לבעלי מניותיה, בתי המשפט אינם רואים בעובד 'נושה רגיל מרצון' (קרי: נושה המתקשר בעסקה עם החברה לאחר שבחן את סיכוני העסקה ואפשרויותיו השונות וקיבל החלטה עסקית מודעת), אלא, נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת.
היינו, על רקע אופי וטיב הסכסוכים הנידונים בבתי הדין לעבודה, ומתוך שיקולים מיוחדים למשפט העבודה, ואיזונים סוציאליים ייטו בתי הדין לעבודה להרים את מסך ההתאגדות ביתר קלות.
מקרה אחר שבו נפסק כי עלול לקום הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבעל מניות הוא יציקת פעילות של חברה כושלת קיימת לחברה חדשה אשר תמשיך את פעילות החברה הכושלת תוך ריקונה שלה מנכסיה, ובמקרים חריגים הורם המסך גם בין חברות שונות אשר הבעלות בהן זהה ואשר לא היה כל רציונל כלכלי להפריד ביניהן, למעט רצון הבעלים להתחמק מפירעון החובות לנושים. במקרים אלה נפסק כי למעשה, ניתן לראותן כישות כלכלית-עסקית אחת.
באחת הפרשות קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה כאילו היה "אבן על לוח המשחק", כי ניהול עסק באופן שהעובד מועבר שלא מדעת או בניגוד לרצונו בין גופים שונים לפי רצון המעסיק אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי כאשר נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותן המשפטית של החברות ובהתנהגות בלתי הוגנת כלפי העובדה, ההגנה עליו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות מתבקשת מאליה.
מקרים נוספים בהם מצא ביה"ד הארצי הצדקה להרים את מסך ההתאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית; כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים; וכאשר נמצא שמדובר ב"אשכול חברות" שבו החברות הן למעשה מעסיקים במשותף.
בעניין אחר קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה כאילו היה "אבן על לוח המשחק", כי ניהול עסק באופן שהעובד מועבר שלא מדעת או בניגוד לרצונו בין גופים שונים לפי רצון המעסיק אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי "כאשר נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותן המשפטית של החברות ובהתנהגות בלתי הוגנת כלפי העובד, ההגנה עליו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות מתבקשת מאליה"
במקרה הנדון נמצא כי בעל המניות עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות במטרה להתחמק מתשלום חובותיה של החברה המעסיקה לעובדים וכן כי החברה החדשה הוקמה על מנת להוות כלי קיבול לנכסי החברה המעבידה במטרה לרוקן אותה מתוכן ולמנוע מנושיה בעוד שלאמיתו של דבר שתי החברות חד הן.
מקרים אלו אינן כמובן רשימה סגורה ובפסיקת בתי הדין לעבודה ניתן למצוא מקרים נוספים של הרמת מסך ההתאגדות של חברות מעסיקות וייחוס חובותיהן לבעלי המניות בהן.
(בג"ץ 132/15 – ניתן ביום 5 באפריל 2017)
המחלקה המסחרית של משרד עורכי הדין אלי נדלר פריידין ושות' עוסקת, בין היתר, במשפט מסחרי, היי-טק סטארט-אפים והון סיכון, מימון חברות, מיזוגים ורכישות, שוק ההון וניירות ערך ולה ניסיון רב בליווי של חברות סטארט אפ ומיזמים עסקיים טכנולוגיים ואחרים. לפרטים נוספים ניתן לפנות לראש המחלקה עו"ד אבי נדלר.
